שכח ואכל ביום תענית אסתר שהוקדמה ליום ה', האם רשאי להתענות למחרת (ערב שבת)?

נושאים מרכזיים:

• הקדמת תענית אסתר: הדובר מסביר את הטעם להקדמת תענית אסתר ליום חמישי כאשר י"ג באדר חל בשבת, כפי שמובא במשנה ברורה (סימן תרפו, ס"ק ג'). "ואם חל פורים באחד בשבת מקדימין לטענות ביום חמישי".
• דין השוכח ואוכל בתענית מוקדמת: השאלה המרכזית היא מה דינו של אדם ששכח ואכל ביום חמישי זה. האם עליו להמשיך לצום באותו יום כבשאר תעניות, או שמא יש דין שונה לתענית אסתר המוקדמת?
• דעת המשנה ברורה והאחרונים: הדובר מצטט את המשנה ברורה המביא בשם אחרונים שאם אדם טעה ואכל ביום חמישי, ימשיך לאכול באותו יום ויתענה ביום שישי במקום התענית שלא עלתה לו. "מי שהיה בדרך ושכח שמטענים ביום חמישי ואכל ובלילה בא לביתו ושמע שהעולם התענו היום יתענה למחר בערב שבת".
• דעת הרב עובדיה יוסף: הדובר מזכיר את דעת הרב עובדיה יוסף בחזון עובדיה, הסובר שאם טעו ואכלו ביום חמישי, טוב שיתענו ביום שישי. "וכש חל יג באדר בשבת והקדימו התענית ליום חמישי המטעו ואכלו ביום חמישי טוב שהתענו ביום שישי".
• דעת הרד"ך והראשונים: הדובר מביא את דעת הרד"ך המצביע על ראשונים שנהגו להתענות ביום שישי כאשר י"ג באדר חל בשבת, ולא בחמישי. במקרה כזה, אם טעו ואכלו בחמישי, ייתכן שהתענית תועיל ביום שישי. "הועיל ויש ראשונים שאומרים שמתענים ביום שישי והועיל בכל התענית הזו עם מנהג אז שיצאו ביום שישי".
• ביקורת על דעה זו והצגת דעת הרמב"ם: הדובר מבקש מחילה ומביע הסתייגות משתי נקודות: ראשית, שזו לא שיטת הרמב"ם, ושנית, שלכאורה שורת הדין לא מגיעה למסקנה להתענות ביום שישי.
• בירור מהות תענית אסתר: הדובר פונה לבירור מהותה של תענית אסתר ומתי בכלל החלו לנהוג בה, כדי להבין כיצד להתייחס לדין השוכח.
• דעת הרמב"ם בהלכות תעניות: הדובר מצטט את הרמב"ם (פרק חמישי מהלכות תעניות, הלכה חמישית) הקובע שנהגו ישראל להתענות בי"ג באדר זכר לתענית בימי המן, ושאם חל בשבת מקדימים לחמישי. הרמב"ם מבחין בין תענית אסתר לשאר צומות (צומות החורבן) שחל בשבת ונדחים לאחר השבת. "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות ב-13 באדר. זכר לתענית שנתענו בימי המן... ואם חל 13 באדר להיות בשבת, מקדימים ומטענים בחמישי... אבל אחד מארבעה צומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת".
• חידוש המנהג לאחר תקופת התלמוד: הדובר מדגיש כי מנהג תענית אסתר אינו מוזכר במשנה או בתלמודים, אלא רק בספרות הגאונים. לכן, דברי הרמב"ם "בזמנים אלו" הם מדויקים ומכוונים לתקופת הגאונים ואילך.
• מנהג הגאונים בהקדמת התענית: הדובר מביא מקורות מהגאונים (תנחומה, שאילתות) המוכיחים שהם הקדימו את התענית ליום חמישי ולא ליום שישי כאשר י"ג באדר חל בשבת. הם אף התבטאו בחריפות נגד צום בערב שבת (יום שישי) כאשר י"ד באדר חל בשבת, מפני כבוד השבת. "ואם חל 14 בשבת... אסור להתענות בערב שבת מפני כבוד שבת... אלא מקדימים וטענים בחמישי בשבת שהוא יב".
• דעת הרמב"ם בנוגע לשינוי זמן התענית: הדובר מצטט את הרמב"ם (פרק 50 מהלכות תעניות, הלכה ה') הקובע שאם חל י"ג באדר בשבת מקדימים לחמישי, ואין לדחות ליום ראשון משום פורים, ואין להתענות בערב שבת מפני כבוד שבת. הרמב"ם מבחין בין תענית שזמנה קבוע בערב שבת (כמו עשירי בטבת) שאז מתענים ומשלימים, לבין תענית שנדחית מזמנה, שאז אין מקיימים אותה בערב שבת. "ואם חל 13 באדר... והטעם שאי אפשר לחרו עד יום ראשון לפי שהוא פורים וכן אין מתענים בערב שבת מפני שהוא כבוד שבת ואף על פי שנפסקה הלכה בתענית שחל להיות בערב שבת מתענה ומשלים כל אמר כמו עשירים טבט... דווקא כשבא זמנו קבוע לו בערב שבת אבל כשהוא נדחם מזמנו אין קורעים אותו בערב שבת".
• מהות הצום כסליחות והכנעה: הדובר מדגיש כי מהות תענית אסתר היא סליחות והכנעה לפני ה' ולא רק הסמכות על כוח ומלחמה.
• חשש מפגיעה בכבוד השבת: הדובר מצטט מהתנחומה על כך שבזמן שאמרו סליחות ביום שישי בתענית אסתר, המתפללים לא מצאו דבר בשוק לקראת שבת, ולכן יש לדאוג לכבוד השבת.
• מסקנה בנוגע לשוכח: לאור דברי הרמב"ם ומנהג הגאונים, הדובר מגיע למסקנה שאין מקום להוראה שאם יחיד או יחידים טעו ולא צמו ביום חמישי, יתענו ביום שישי, במיוחד מחשש לפגיעה בכבוד השבת וליצירת מנהגים חדשים.
• סיפור משבולת הלקט על שאלה לרש"י: הדובר מביא סיפור משבולת הלקט על אישה שהייתה צריכה לרכוב אצל השלטון ושאלה אם יכולה להתענות למחרת (יום שישי). רש"י עונה שתענית זו היא מנהג בעלמא, אך אסור לפרוש מהציבור משום "לא תתגודדו".
• ביקורת על "פרושים" שהתענו גם בשישי: הדובר מצטט את שיבולת הלקט המבקר את אותם "פרושים" שהתענו גם ביום שישי כדי לסמוך את התענית לפורים, ורבו כינה אותם "כסיל בחושך הולך", מכיוון שמהות התענית היא מנהג ואין להחמיר בה כאילו היא חיוב תורה. "כל עצמו של תענית אינו אלא מנהג הוא מחמיר זה במקומו כאילו קבוע מן התורה".
• הדגשה על שמירת מנהגים כמקורם: הדובר מסכם שבענייני מנהגים יש ללכת אחר מקורות המנהג (הגאונים) ולא להוסיף חידושים שיכולים לגרום לשיבושים.

ציטוטים מרכזיים:

• "ואם חל פורים באחד בשבת מקדימין לטענות ביום חמישי" (משנה ברורה).
• "מי שהיה בדרך ושכח שמטענים ביום חמישי ואכל ובלילה בא לביתו ושמע שהעולם התענו היום יתענה למחר בערב שבת" (משנה ברורה בשם אחרונים).
• "וכש חל יג באדר בשבת והקדימו התענית ליום חמישי המטעו ואכלו ביום חמישי טוב שהתענו ביום שישי" (חזון עובדיה).
• "ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות ב-13 באדר" (רמב"ם, הלכות תעניות).
• "ואם חל 13 באדר להיות בשבת, מקדימים ומטענים בחמישי" (רמב"ם, הלכות תעניות).
• "אבל אחד מארבעה צומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת" (רמב"ם, הלכות תעניות).
• "ואם חל 14 בשבת... אסור להתענות בערב שבת מפני כבוד שבת... אלא מקדימים וטענים בחמישי בשבת שהוא יב" (מובא בשם הגאונים).
• "ואם חל 13 באדר... והטעם שאי אפשר לחרו עד יום ראשון לפי שהוא פורים וכן אין מתענים בערב שבת מפני שהוא כבוד שבת" (רמב"ם, הלכות תעניות).
• "תענית זה אינו לא דברי תורה ולא מדברי סופרים אלא מנהג בעלמה" (מובא בשם רש"י בשבולת הלקט).
• "כל עצמו של תענית אינו אלא מנהג הוא מחמיר זה במקומו כאילו קבוע מן התורה" (שיבולת הלקט על אותם "פרושים").

לסיכום, הדובר מציג ניתוח מפורט של הסוגיה, תוך שהוא נוטה לדעה שאין להתענות ביום שישי כתחליף למי ששכח ביום חמישי, לאור דעת הרמב"ם ומנהג הגאונים שקבעו את ההקדמה ליום חמישי בלבד, ובשל החשש לפגיעה בכבוד השבת וליצירת מנהגים שלא אושרו על ידי המקורות.