מי שנאלץ לאכול ביום כיפור עקב מצבו הרפואי, האם חייב בקידוש?

תמצית ונקודות מרכזיות מהמקור "הטקסט שהודבק"

מסמך זה מציג ניתוח של מקור תורני העוסק בשאלת הקידוש בליל יום הכיפורים, במיוחד כאשר חל בשבת, ובמקרה של אדם חולה שמותר לו לאכול. הדיון מתמקד בעיקר בפולמוס בין דעת "מורי" (רבי) לבין דעת רוב הפוסקים וההערות של "האור שמח" ו"החכם צבי".

נושא מרכזי: האם חולה שמותר לו לאכול ביום הכיפורים, במיוחד כשחל בשבת, צריך לקדש? והאם יש בכלל מצוות קידוש בליל יום הכיפורים?

דעת השואל ומורי:

• השואל הוא אדם שמצבו הבריאותי מוגדר כ"ספק פיקוח נפש", ולכן הותר לו לאכול כרגיל, אפילו ביום הכיפורים שחל בשבת.
• השואל שואל האם עליו לקדש.
• "מורי" סובר שיש לקדש, תוך שהוא מסתמך על דברי הרמב"ם בהלכות שבת (פרק כ"ט, הלכה י"ח) שמשווה את קידוש ליל שבת ומוצאי שבת לקידוש ליל ימים טובים ומוצאי ימים טובים ומוצאי יום הכיפורים, וקובע ש"כולם שבתות השם הם".
• "אומר מורי בערה נא ש ממה שרבנו אומר שכולם שבתות השם הם. אנו מבינים שהקידוש בלילי ימים טובים הוא מן התורה שהרי גם יום טוב רבנו כולל אותו בשבתות השם הם שביטת יום טוב."
• "ומה שכלל רבנו ימים טובים ויום הכיפורים... נראה כי מי שמותר לו לאכול ביום הכיפורים חייב לקדש ואם לא יאכל מה שאינו צריך לא יקדש על היין אלא על הפת."
• לדעת "מורי", גם ביום כיפורים רגיל יש חובה לקדש, וקל וחומר כשחל בשבת, אך במקרה של חולה שאוכל, עדיף לקדש על הפת ולא על היין, כי עיקר קיומו תלוי בפת.

דעת המשיב (המחבר) ורוב הפוסקים:

• המשיב חולק על דעת "מורי" וטוען שאין לקדש בליל יום הכיפורים, ואף זו ברכה לבטלה, אפילו אם חל בשבת.
• המשיב מעלה תמיהה מדוע אין דיון בשאלה זו בדברי הראשונים, בהתחשב בכך שדיני אכילה ביום הכיפורים במצב של פיקוח נפש נדונו רבות.
• "ראשית יש לומר הרבה הלכות שאחרונים עסקו בהם בשאלות מאוד מאוד שכיחות שהיה מן הראוי שיזכרו במשנה, בתלמוד או על דה הראשונים ואין להם זכר. כי אם התנא במשנה מרבה לעסוק מאוד מאוד ונוגע לפיקוח נפש האכילה ביום הכיפורים... איך לא זכרו התנאים או המוראים ואפילו הגאונים ואפילו הראשונים לדון בדינו של אדם כזה מקדש או לא מקדש? ויש שתיקה."
• המשיב מפרש את השתיקה של הראשונים כנובעת מכך שהדבר היה פשוט להם – שאין לקדש.
• המשיב מביא את דעת "החכם צבי" שטען שקדושת היום (יום הכיפורים) היא העיקר, ולא משנים את הנוסח או המנהגים המיוחדים לו בגלל מצב של מיעוט מתענים או אפילו במצב של פיקוח נפש כללי.
• "בחם צבי כפי שאמרתי לכם הערה עצומה אומר זה קדושת היום זה לא שור יום הכיפורים נשנה את הנוסח שלו לא נקרא לא נקרא את הקריאה בתורה אם אין לנו מטענים... כל הדברים האלה לא שייכים בגלל קדושת היום ויחוד היום."

דעת "האור שמח" והשלכותיה:

• המשיב מציין את דעת "האור שמח" שטען שכאשר יום הכיפורים חל בשבת, קדושת השבת נבלעת ונטמעת בקדושת יום הכיפורים, בגלל הייחודיות של יום הכיפורים.
• "ולכן הועיל והשבת כי אפילו נבלעת, נטמעת בקדושת יום הכיפורים. אומר, וכן נראה לי בקדושת יום הכיפורים חילה על שבת גם כן להקדישו בשבות מכל אכילה לקדושת יום הכיפורים גם לשבת אהנה שיוקדש ענות נפש הרי ביום שבת אסור לטענות ואף על פי כן אנחנו דוחים כאילו את הדין המיוחד של שבת בגלל קדושת יום הכיפורים."
• לפי "האור שמח", חולה שיש בו סכנה וצריך לאכול ביום הכיפורים שחל בשבת, אינו מקדש גם על השבת, כי קדושת השבת נבלעת בקדושת יום הכיפורים.
• המשיב מציין ש"מורי" אמנם הביא את דברי "האור שמח", אך השמיט את הפסקה הזו מכיוון שהיא אינה עולה בקנה אחד עם שיטתו בנוגע לקידוש.

בירור מחודש של דברי הרמב"ם על ידי המשיב:

• המשיב מנתח מחדש את דברי הרמב"ם ומצביע על כך שבהלכה ב' בפרק הלכות שבת, הרמב"ם מזכיר את נוסח קידוש היום לפני שמזכיר כלל את היין בהלכה ו'.
• "ורק בהלכה ו' אומר רבנו מדברי סופרים לקדש על היין ולהבדיל על היין. כלומר כבר רבנו בהלכה ב' אומר וזהו נוסח קידוש היום ועדיין לא זכר בכלל יין. משמע אומר מורי שחובת הקידוש על בנוסח הזה בנוסח היהודי הזה הוא מחמת המצווה לזכור בדברים."
• המשיב מביא את הדעה שקידוש בבית (לאחר קידוש בבית הכנסת) הוא בעיקרו מצוות "זכור" בדברים, ו"אין קידוש אלא במקום סעודה".
• "אלא הקידוש הזה שזוכהו בדברים שזה מצוות עשה לזכור לקדש זה אין קידוש. אלא מקום. סעודה. אם אין סעודה אין קידוש."
• המשיב טוען שזהו ההבדל בין שבת וימים טובים (שיש בהם סעודה) לבין יום הכיפורים (שאין בו סעודה). לכן, מה שאמר "מורי" שהרמב"ם כלל את יום הכיפורים עם ימים טובים בהלכה י"ח מתייחס רק לעניין הבדלה במוצאי יום הכיפורים, ולא לקידוש בלילו, כי אין סעודה ביום הכיפורים.
• "שימו לב ובמוצאי יום הכיפורים. למה לא אמר רבנו זה ביום הכיפורים? למי שמותר? נכון שמורי יגיד לנו מוצא יום כיפורים כיוון שכל האדם רגיל הוא צם ואז יש רק הבדלה אבל אתה לא יכול לומר לי שהוא כלל אותם עםמים טובים לכל דבר ועיקר עובדה שהוא תייחס רק למוצאי והרי יש בני אדם שמותרים והוא אפילו חייבים לאכול אלא משמע שבאמת מוצאי יום כיפורים כמו הם טובים לעינין מוצאי טובים שחוב חובת הבדלה יש אבל לקידוש לא כי אין סעודה ביום הכיפורים."
• המשיב מוסיף שמי שאוכל ביום הכיפורים במצב של פיקוח נפש, יום הכיפורים נדחה לגביו לעניין זה, ולכן אין מצד הדין סעודה ביום הכיפורים, וממילא אין מצוות "זכור בדברים" שקשורה לסעודה.
• המסקנה הסופית של המשיב היא שאפילו ביום הכיפורים שחל בשבת, אין לקדש, כי קדושת השבת נבלעת בקדושת יום הכיפורים, כדעת "האור שמח". קידוש במקרה זה יהיה ברכה לבטלה, ויש להימנע מספק ברכות.

נקודות חשובות נוספות:

• הפולמוס מתמקד בהבנת דברי הרמב"ם ובהשוואה בין דיני שבת, ימים טובים ויום הכיפורים לעניין קידוש.
• הדיון נוגע בשאלה האם חובת קידוש קשורה בהכרח לקיום סעודה.
• ישנה התייחסות לעקרון של "קדושת היום" כשיקול הלכתי מרכזי.

בסיכום, המקור מציג מחלוקת הלכתית בשאלה מורכבת הנוגעת לדיני קידוש ביום הכיפורים במצבים חריגים, תוך שימוש במקורות תורניים שונים ופרשנות שלהם. דעת המשיב נוטה לכיוון שאין לקדש במצבים אלו, בניגוד לדעתו של "מורי".