האם מותר בשבת ליטול שמן מנר דולק לצרכי אכילה?

עיקרי הדברים והרעיונות המרכזיים:

1. שאלת השואל והתשובה העקרונית:

• השואל שאל האם מותר לקחת כפית שמן מנרות שבת דולקים (שמן זית) לצורך שימוש אחר בליל שבת, כאשר אין שמן אחר בבית, מבלי לגעת בפתילה.
• התשובה היא אסור באיסור תורה, ופעולה זו נחשבת כ"מכבה ממש".

1. מקורות מהמשנה והסבר הרמב"ם על שמנים האסורים בהדלקה:

• המשנה במסכת שבת (פרק שני, הלכה ב') דנה בשמנים המותרים והאסורים להדלקה בשבת ויום טוב.
• הרמב"ם מפרש כי שמן הפרסמון אסור להדלקה בשל חשיבותו ("שמה יסוך במה שהוא ממנו"), ונטילה ממנו בליל שבת נחשבת לכיבוי ואסורה.
• שמן נוסף שאסור להדלקה הוא נפת הלבן בשל סכנה (עף ושורף).

1. האיסור למעט שמן בנר כמקרב כיבוי:

• הרמב"ם מציין כי אסור למעט אפילו מעט שמן מהנר הדולק בשבת, מכיוון שפעולה זו מקרבת את זמן כיבויו ונחשבת לכיבוי.
• הדובר מצטט את "מעיר מורי בערה" שמדגיש כי "צנו גרם כיבוי אסור", אך מציין כי הרמב"ם חזר בו ופסק ב"הלכות שבת" (פרק י"ב, הלכה ד') כי "גרם כיבוי מותר", והאיסור הוא מפני שזה "מכבה".

1. דיון בסוגיית "גרם כיבוי" ו"קירוב כיבוי":

• הדובר מסביר את ההבחנה בין "גרם כיבוי" (פעולה עקיפה הגורמת לכיבוי) ל"קירוב כיבוי" (פעולה ישירה המקרבת את הכיבוי).
• גרם כיבוי מותר, ואילו קירוב כיבוי אסור מהתורה ונחשב ככיבוי עצמו.

1. דוגמאות מהמשנה והסבר הרמב"ם על מניעת חוסר שמן בנר:

• המשנה (הלכה ד' בפרק השני ממדליקים) דנה במקרים בהם מנסים לשמור על אש הנר דולקת על ידי הוספת שמן באופן עקיף.
• אסור לקוב שופרת של ביצה או חרס ולמלאה שמן כדי שתטפטף לנר ("שמה יקח מאותו השמן לסוכבו וזה מכבה").
• רבי יהודה מתיר זאת אם עשה כן מלכתחילה ("מפני שיקריא אחד לא ימלא האדם קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשל שתה שואבת").
• הרמב"ם מסביר שהאיסור נובע מחשש שישתמשו בשמן ישירות מהכלי הסמוך לנר ("שמה יקח מאותו השמן לסוכבו וזה מכבה").

1. הסבר מפורט על שימוש בטפטפת שמן:

• אסור לקחת שמן ישירות מהנר מלמטה ("לקחת שמן מלמטה זה כל אדם כמעט מבין אפילו שהוא לא איש הלכתי זה אסור").
• לגבי שמן מטפטף מטפטפת המחוברת מעל הנר:
• אם הטפטפת מחוברת לקערה שמתחתיה ככלי אחד, אסור לקחת שמן מהטפטפת, כי אין הבדל בין נטילה מלמעלה למטה ("מה לי לקחת מלמטה? מה לי לקחת ממעלה? מהטפטפת?").
• אם הטפטפת והכלי התחתון נפרדים (למשל, אדם אחד מחזיק את הטפטפת ואדם אחר לוקח שמן), הפעולה של הלוקח שמן אינה נחשבת למכבה, מכיוון שאין זה כלי אחד והשמן אינו חלק בלתי נפרד מהמאגר של הנר. ייתכן שהמחזיק יזיז את הטפטפת.

1. איסור הנחת כלי מתחת לנר לקבלת שמן:

• המשנה (סוף פרק שלישי במסכת שבת) קובעת: "אין נותנים כלי תחת הנר לקבל את השמן ואם נתנו מבעוד יום מותר אין נותנים ממנו לפי שאין אומר מוכן מטלטלין נר חדש לא ישן וכולי".
• אסור להשתמש בשמן שנאסף בכלי שהונח מתחת לנר בשבת, משום שהוא "מוכן".

1. דיון במקרה של ניצוצות הנופלים לכלי:

• מותר להניח כלי מתחת לנר כדי לקלוט ניצוצות הנופלים ולמנוע שריפה.
• אך אסור לשים בכלי מים, כי אם הניצוצות יפלו למים, זה נחשב "קירוב כיבוי" ואסור, ולא רק "גרם כיבוי".
• ההבחנה היא ש"קירוב כיבוי" נחשב "כיבוי ממש", בעוד ש"גרם כיבוי מותר".

1. דברי הרמב"ם בהלכות שבת על הוספת שמן ושימוש בשמן הנר:

• הרמב"ם (פרק י"ב, הלכה ב') קובע: "הנותן שמן לתוך הנר הדלוק חייב משום הבעיר והמסתפק מן השמן שבנר חייב משום חווה חייב משום חבה". (הדובר תיקן ואמר "חייב משום מכבה").
• בהלכה ד': "ומותר לעשות מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין רקנים כדי שלא תעבור הדלקה אפילו כלי חרס חדשים מלאים מים עושים מהן מחיצה ואף על פי שוודאי מתבקעים מכבים שגרם כיבוי מותר". מדגים שגרם כיבוי מותר על ידי הצבת כלי חרס עם מים ליד אש, למרות שהכלי יתבקע והמים יכבו את האש.

1. השולחן ערוך (סימן ס"ה, סעיף א') על טפטפת שמן:

• השולחן ערוך אוסר הנחת כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר (טפטפת) מחשש שמא ישתמשו בשמן ישירות ("גזרה שמה יסתפק ממנו ויתחייב משום מכבה").
• אם חיברו את הטפטפת לנר בסיד או חרסית כך שהפכו לכלי אחד, מותר להשתמש במתקן, אך עדיין אסור להשתמש בשמן שבתוכו.

1. סיכום ההלכה:

• אסור להשתמש בשמן מנר שבת דולק, בין מלמעלה ובין מלמטה, אם זה נחשב ככלי אחד עם הנר, מכיוון שנטילה מהשמן היא "קירוב כיבוי" האסור מהתורה.
• "גרם כיבוי" מותר, כאשר יש פעולה עקיפה (כמו התבקעות כד חרס) שגורמת לכיבוי.

1. דברי התוספות והרמב"ם על סיבת האיסור:

• התוספות טוענים שהאיסור להשתמש בשמן נובע מהחלשת עוצמת האש.
• הרמב"ם חולק וטוען שאין צורך בהחלשת האש כדי שהפעולה תיחשב לאיסור. העובדה שאתה מקרב את הכיבוי היא הסיבה לאיסור ("קרוב כיבוי אסור מהתורה").

בקיצור, ההקלטה מבהירה בצורה מפורטת את איסור השימוש בשמן נרות שבת דולקים, תוך התמקדות בהבחנה הדקה בין "גרם כיבוי" המותר ל"קירוב כיבוי" האסור, ומביאה דוגמאות שונות ומקורות הלכתיים כדי לבסס את הפסיקה